ד"ר רונן שטוף, אונקולוג בכיר בשיבא, חושף את האתגרים הרגשיים והמקצועיים בטיפול בחולי סרטן – מרגע האבחון ועד הטיפול הפליאטיבי, ומדגיש את חשיבות התקווה והגישה האישית לכל מטופל.
ככל הנראה, רוב מטופליו של ד"ר רונן שטוף היו מעדיפים לא לשמוע את שמו מעולם, בטח לא להגיע לחדרו – הרי זה בדרך כלל המקום שבו התוודעו לראשונה למחלתם. "יש המון סטיגמות חברתיות סביב הסרטן. כשאני מספר בשיחת חולין שאני אונקולוג, זה בדרך כלל סוף השיחה בנושא. אנשים מעדיפים להתרחק מזה, ואפשר להבין אותם. לכן, בעצם הבשורה הרפואית כרוך מטען נפשי לא פשוט" מסביר ד"ר רונן שטוף, אונקולוג בכיר במכון אלה לאימונו־אונקולוגיה ומלנומה שבמרכז הרפואי שיבא – תל השומר.
מרגע האבחון ולאורך המסע המורכב של מחלת הסרטן, הרופא.ה האונקולוג.ית תופס.ת מקום משמעותי בחיי המטופל.ת. כל מפגש עם חולה מהווה צומת מרכזי במסע, כל מפגש משפיע באופן ישיר על איכות חייהם של החולים ועל יכולתם להתמודד עם האתגרים הפיזיים והנפשיים שהמחלה מציבה בפניהם. "מצד אחד עלינו לעמוד ברגעים קורעי הלב שבהם עלינו לבשר כי אין עוד מה לעשות, מצד שני ככל שהמחקר מתקדם ויותר סוגי סרטן הופכים ממחלה סופנית למחלה כרונית, ישנם גם רגעים של ניצחון והתעלות. ספציפית במלנומה, עשינו כברת דרך משמעותית ומבורכת".
רופא.ה האונקולוג.ית אינו.ה רק מקור למידע רפואי חיוני, אלא גם דמות מפתח בתמיכה הרגשית והנפשית במטופל.ת ובמשפחתו.ה. מפגשים אלו מאפשרים בניית אמון, הפגת חרדות, ומתן תחושת ביטחון למטופל.ת בתקופה של אי-ודאות. "זה מצריך הרבה מאוד מיומנות, לדעת מה לציין, מתי ובאיזה אופן. להגיד שאני תמיד מצליח להעביר את המסר כפי שהייתי רוצה? נראה שלא, אבל ככה זה באינטראקציה הרגישה הזאת. סרטן מעורר אצל כולנו דעות קדומות ופחדים, והמורכבות הרגשית היא אולי הקושי הגדול ביותר בעבודה שלי", מספר ד"ר שטוף.
מפגשים לאורך המסע
המפגש עם אונקולוג.ית מתקיים בכמה שלבים שונים של הטיפול במחלה, מהמפגש הראשון שבו מקבלים המטופלים את האבחנה, מתוודעים למחלה מקרוב בפעם הראשונה ומקבלים תוכנית טיפולים ראשונית או נשלחים לבדיקות נוספות, לאחר ניתוח כשנדרש לקבוע מה מצב המחלה, האם הסכנה חלפה או שמא יש לבצע טיפולים נוספים למנוע את חזרת המחלה, וכן במקרים שבהם לא ניתן עוד להתגבר על המחלה וכל שנותר הוא להעניק טיפול שנועד להאריך את חיי המטופל.ת ולהבטיח לו או לה איכות חיים טובה.
במקרים שבהם המחלה נתיחה, נדמה כי הסרה מוצלחת של הגידול חותמת את הטיפול ומסלקת את הסכנה, אך למעשה במקרים רבים, גם אם בבדיקות הדמיה נראה שהמחלה איננה, ייתכן שהיא עוד מקננת בגוף מתחת לסף הזיהוי, כך מסביר ד"ר שטוף, ועל כן עשויה לשוב. במקרים אלו יש צורך בטיפול משלים, שמטרתו מניעת חזרת המחלה. לעיתים מדובר בטיפול כימותרפי ובמקרים אחרים, כמו מלנומה, הטיפול הוא טיפול ביולוגי ממושך שניתן דרך הווריד או בטיפול פומי. "מטופל.ת, שלעיתים חש.ה בריא.ה לגמרי, מתבשר.ת כי הוא/היא נכנס.ת עכשיו לסשן של טיפולים עם תופעות לוואי. נוסף על השאלה למה בכלל להיכנס לזה כשלכאורה הכול טוב, מטופלים גם חשים שהם על זמן שאול. לא תמיד קל לתת להם הסתברות מדויקת לתרחישים השונים, ואי אפשר להחליט במקומם", מסביר ד"ר שטוף, ומוסיף כי חשוב לתת למטופלים את הביטחון שהוא זמין עבורם, שהוא מיומן בזיהוי תופעות לוואי והפחתתן ככל הניתן. עוד מתייחס ד"ר שטוף לחשש של המטופלים מה יהיה ברגע שבו הטיפול יסתיים ושחלילה המחלה לא תחזור. "אנחנו משתדלים להרגיע את המטופלים בכך שהם נמצאים במעקב ושנטפל בהם באמצעים הכי חזקים שעומדים לרשותנו כדי לא להגיע לשם. בסוף, לצד הטיפול הפיזי, הם צריכים לקבל מערכת תומכת ועוטפת חזקה".
חזרת המחלה, אומר ד"ר שטוף, אינה מבשרת בהכרח כי תמו כל הסיכויים, אך היא כן מעידה על מחלה אלימה יותר, ושיש לנו כנראה פחות כלים לנצח אותה לטווח הארוך. "יש מטופלים שלוקחים בשורה כזו למקום רע מאוד, לייאוש עמוק, ולעומתם כאלה שמייד משנסים מותניים ונחושים להילחם. זה תלוי במטופל.ת, בסיטואציה בחיים ובמערכת המשפחתית התומכת".
לשתף פעולה ולא לשקוע
ככל שהרפואה מתקדמת, עדיין ישנם מקרים שבהן אין עוד דרך להתגבר על המחלה, כפי שקורה הרבה פעמים במחלה גרורתית חוזרת, ואז כל שנותר הוא טיפול פליאטיבי (טיפול תומך) שמטרתו לשמור על איכות חיי המטופל.ת ולמנוע ככל האפשר את סבלו.ה, וכולל תרופות, משככי כאבים, קנאביס רפואי וטיפול רגשי. שם גם מגיע הרגע שבו נדרש.ת האונקולוג.ית לבשר את הבשורה הקשה מכל. "אני לא תמיד יכול לשנות את הלך המחשבה שזה סוף העולם", אומר ד"ר שטוף, "אבל אני מנסה לגייס אותם לשתף פעולה עם הטיפול ולא לשקוע".
לדברי ד"ר שטוף, תוחלת החיים של חולי סרטן בישראל היא בסך הכול גבוהה יותר ביחס למקומות אחרים בעולם, כמו צפון אמריקה ומערב אירופה, ולא מעט מטופלים בשלבים אלו של המחלה האריכו את חייהם הרבה מעבר למצופה. "זה כנראה נובע בעקבות שילוב של גנטיקה, תזונה, נגישות לשירותי רפואה ואולי גם גישה לוחמנית יותר כלפי המחלה", הוא מסביר. זו גם אחת הסיבות לכך שלעומת מקומות אחרים, שבהם נמסר באופן אוטומטי לחולה במצב סופני מהי תוחלת חייו הצפויה לו, ד"ר שטוף מעדיף לתת למטופל.ת לקבוע את האופן והקצב שבו יקבל/ תקבל את המידע, לא להנחית הכול בשיחה הראשונה אלא בסדרת מפגשים במסגרת מעקב שוטף, ו'לחוש את הדופק'. "גם כשאומרים שרוצים לדעת – לנסות ללכת בין הטיפות ולהבין עד כמה מפורט הצד שמולי באמת רוצה את זה". כמובן שכל עוד החולה צלול וללא אפוטרופוס, הוא נדרש לעדכן אותו במצבו ואף נדרש לאישורו במסירת מידע אודותיו לאחרים. אך במציאות, הוא מספר, יש מורכבויות וניואנסים. "יש למשל חולים קשישים שהמשפחה מבקשת לרכך עבורם במעט את התמונה, או כשמבקשים לא לספר לילדים שאימא על ערש דווי. אנחנו רואים גם קונפליקטים במשפחות, למשל שימוש בשפה מכובסת כמו 'המחלה', אבל כשהחולה עובר טיפולים כימותרפיים, אפשר להניח שהוא כבר מבין היטב במה מדובר".
בשלב זה, לצד סיוע רוחני, עזרה סוציאלית וליווי של תזונאים, מטופלים רבים פונים גם לעולמות הרפואה האלטרנטיבית, לרבות דיקור, שיאצו, רפלקסולוגיה וצמחי מרפא. "כל עוד לא מדובר בטיפול מזיק אני לא מתנגד, אבל יכול להציע רק פרקטיקות שיש לי מידע מוצק עבורן, עם נתונים מניסויים על אלפי אנשים שהוכחו כבעלי השפעה חיובית". ד"ר שטוף ממליץ בכל מקרה לעדכן את הרופא.ה בפנייה לטיפול אלטרנטיבי, שכן ישנם לדוגמה צמחי מרפא שעשויים להתנגש עם הטיפול הרפואי, להפחית מיעילותו ולעיתים אף לגרום לנזק לכבד. "דיקור פחות מטריד אותי כי אין אינטראקציה עם תרופות, ובלבד שזה לא באזורים של מחלה פעילה". אם יש דבר אחד שאולי לא בהכרח נחשב לקונבנציונאלי אך ד"ר שטוף מאמין בו מאוד זו התקווה. "קשה לכמת תקווה, אבל אין לנו ספק שהתקווה היא חלק מהעניין ושיש לה קשר לסיכויי ההצלחה בכל שלב, אם זה במיגור המחלה ואם בהארכת חייו של חולה סופני ובהפחתת הסבל".
התכנים המופיעים בעמוד זה נכתבו על ידי ד"ר שטוף על פי דעתו ונסיונו ואינם בגדר עצה רפואית, המלצה לטיפול רפואי, תחליף לשיקול דעת הרפואי או תחליף להתייעצות עם מומחה על בסיס אישי ופרטני. מוגש כשירות לציבור מטעם חברת MSD.
